תקציר:

בשנת 1988, כשניצה בן־ארי ואני היינו בזוגיות, ניצה הביאה לי ספר נפלא במתנה: חילופי גלויות בין הצייר פרנץ מארק והמשוררת אלזה לסקר־שילר. נכבשתי מייד בקסמו. אני חושב שכבר באותו יום החלטתי לכתוב ולצייר בכל יום גלויה לניצה. במשך כשנה הצטברו אצל ניצה קרוב ל־300 גלויות. אני חושב שאפשר לראות בהן את הגיוון שמאפיין את עבודתי ואת תפיסת העולם שלי. שולחן העבודה שלי היה מבחינתי מעין מעבדה, וכל גלויה הייתה ניסוי חזותי בציור, באיור, בעיצוב, בקריקטורה או בקליגרפיה. את הגלויות לא שלחתי בדואר, אלא נתתי אותן לניצה ביד בכל יום, משום שגם הבולים היו עבודת יד שלי, ולא בולים שהדואר היה מקבל. כל מי שמכיר אותי יודע שאני רואה בגלויות האלה חלון ראווה של יכולותיי, וסוף סוף אני מגשים חלום, ומפרסם אותן בספר. מקווה שתיהנו, דני קרמן. -- מההקדמה.